בִּשְׁנַת 1969, כְּשֶׁרִימוֹנָה דִּי-נוּר הִתְבַּקְּשָׁה לִכְתֹּב שִׁיר לְלַהֲקַת חֵיל הַיָּם, הִיא שָׁלְחָה אֶת מִלּוֹת הַשִּׁיר וְהִפְלִיגָה לְיֶרַח דְּבַשׁ. כְּשֶׁחָזְרָה לָאָרֶץ לְאַחַר חֹדֶשׁ, “שׁוּטִי שׁוּטִי סְפִינָתִי” (הַיָּדוּעַ גַּם בַּשֵּׁם “כְּשֶׁאֶהְיֶה גָּדוֹל”) כְּבָר הֻלְחַן עַל יְדֵי יָאִיר רוֹזֶנְבְּלוּם וְהָפַךְ לְלָהִיט בָּרַדְיוֹ בְּבִצּוּעַ סוֹלוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה אַרְצִי.
50 שָׁנָה אַחֲרֵי – הַשִּׁיר עֲדַיִן לָהִיט, אֵין כִּמְעַט יוֹם שֶׁהוּא לֹא מֻשְׁמָע מֵעַל גַּלֵּי הָאֶתֶר, וְכָעֵת הוּא זוֹכֶה לַהֲפֹךְ לְסֵפֶר יְלָדִים יְפֵהפֶה, הַמַּזְמִין אֶת הַדּוֹר הַצָּעִיר לַחֲגִיגָה שֶׁל אִיּוּרִים מְשַׂמְּחִים הַמּוֹסִיפִים אוֹר וְצֶבַע לַמִּלִּים הָאֲהוּבוֹת.